בהעלתך, עליה ו - יסוד בשבוע. במ' י,כג: "ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר; עתה תראה היקרך דברי אם לא". עם ישראל כמהים לבשר ואמונתם ובטחונם נחלשים ונטשטשים כפי טפיחת התאוה. משה רבנו לא חושב שמופת מאת ה' יאה לזעקת העם להרגיעו. ואז התשובה הקשה מאת ה'.
אותו נס יכול לבוא בדרך של דינים או בדרך של חסדים; הכל תלוי באופן בו נתבקש, בכלים המוכנים לקבלו. יכול היה להיות שהעם יתאוה לבשר, ובמקום לכפור בביטחון ובחרות יתחזק דוקא, ויתחנן בטבעיות לבורא עולם לבשר כמו לכל צורך אחר, ויקבל מחסדי שמים בשר באופן מופתי כולו חסד. אך במצב שלפנינו, אין הזכות לאותם חסדים, ובכל זאת הנס יארע, הבשר יהיה, כולו דינים קשים. יבוא באופן של "מיקרה" (לא נס גלוי אלא סתם רוח סוחבת כמות רבה של שליו מהים אל המדבר), ויהיה "עד שיצא מאפכם", עד שגם תשבעו וגם תתעבו את תאוותכם.
בשתי הדרכים, המבוקש יסופק; הן לברכה והן יתהפך לרעה לרפאנו מהתאוה המטמתמת.
ובמידת היסוד בה האיזון מתגלם והשלום נגלה, ראוי להכריע את הדרך, השיטה, בה נלך גם לזכות וגם להשפיע על זולתנו הנהגה של חסדים.
קיצורי דרך? :-)
היד י-הוה תקצר = 835 = דרך תורה = נשמת אדם. נשמה שלמה, ובה דרך תורה, משמשים מפתחות לתשובה "עתה תראה היקרך דברי אם לא", מתוקנת ממקור הרחמים.
No hay comentarios:
Publicar un comentario